גז"ד למומחה לאורטופדיה שהורשע במעשים מגונים והטרדה מינית של מטופלות

הנאשם הורשע לאחר שמיעת הראיות בארבעה אישומים נפרדים, שעניינם עבירות של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(א), בנסיבות סעיף 345(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 ושני אישומים נפרדים שעניינם עבירות של הטרדה מינית, לפי סעיף 5(א) ע"פ חלופות (3), (4), (5) ו-(6) שבסעיף 3(א) לחוק מניעת הטרדה מינית, תשנ"ח - 1998.

עובדות כתב האישום פורטו בהרחבה בהכרעת הדין ולכן אביאן כאן בקצרה.

הנאשם יליד 1938, הינו רופא מומחה בתחום האורתופדיה ושימש במועדים הרלוונטיים לכתב האישום סגן מנהל המחלקה האורתופדית בבית החולים "הגליל המערבי" בנהריה וכן עבד כאורתופד מומחה בסניף נהריה של קופת חולים "מכבי".

בין השנים 2000-2003, במסגרת עבודתו בקופת החולים, עשה הנאשם מעשים מגונים בשתי מטופלות שהגיעו לבדיקה אורתופדית בקופת החולים, וכן בשתי תחקירניות של תוכנית התחקירים "כלבטק" אשר הגיעו לבדיקה אצל הנאשם כאשר הינן נחזות להיות מטופלות וזאת על מנת לחקור את תלונותיהן של המטופלות.

המעשים המגונים כללו נגיעות, לחיצות ומישוש שדיהן ופטמותיהן של המתלוננות במהלך ביקוריהן אצל הנאשם, אשר נעשו כולם בתואנה של בדיקה רפואית לגיטימית.

כן הפנה הנאשם כלפי שתיים מן המתלוננות הצעות בעלות אופי מיני והתייחס בצורה מבזה למיניותן, הכל כמפורט בהכרעת הדין. 

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום.

ביום 25.4.07, לאחר שמיעת הראיות בתיק, הורשע הנאשם בעבירות המפורטות לעיל, וזאת לאחר שדחיתי את טענת ההגנה שהעלה לפיה מעשיו נעשו לצרכים רפואיים לגיטימיים.

במסגרת הטיעונים לעונש, הובאו בפני בית המשפט ראיות לעניין העונש.

מטעם הנאשם העידו מספר עדי אופי, שתיים מן העדות הינן חברות משפחה של הנאשם והאחד הינו חבר לעבודה. כן הוגשו מטעם הנאשם מכתבים מאנשים נוספים שלא הופיעו בבית המשפט, אשר הוגשו במקובץ וסומנו "א".

הן העדים בבית המשפט והן כותבי המסמכים תיארו את פועלו של הנאשם כרופא וכחבר ושיבחו את הנאשם. בעיקר הדברים, עדי האופי תיארו את הנאשם כבעל אופי טוב, ישר והגון, איש משפחה מסור, שומר מצוות אשר על שולחנו נהגו להסב זרים כקרובים, מרבה להתנדב ולסייע לכל חולה וחבר אמת אשר תמיד נכון לסייע בכל בעיה ומצוקה, בין אם במסגרת יחסי חברות ובין אם במסגרת עבודתו.

ב"כ המאשימה הצביעה בטיעוניה על חומרת מעשי הנאשם, אשר ניצל את האמון שנתנו בו המטופלות שבאו לקבל טיפול רפואי ועשה בו שימוש לסיפוק צרכיו.

ב"כ המאשימה טענה כי התנהגות הנאשם מבטאת העדר תובנה והפנמה של גבולות המותר והאסור במהלך ביצוע טיפול רפואי וכי במעשיו פגע הנאשם פגיעה חמורה בפרטיותן ובצנעתן של המתלוננות ואף באמון שיתנו אותן מטופלות ברופאים בעתיד.

עוד טענה כי מעשי הנאשם המיטו קלון על מקצוע הרפואה והביאה לפגיעה באמון הבלתי מסויג שרוכש הציבור לרופאים. 

ב"כ המאשימה טענה כי על העונש להיות מחמיר, כזה שיבטא את סלידת בית המשפט ממעשי הנאשם ויעביר את המסר כי גופן של נשים אינו הפקר ומי שניצל את מעמדו כרופא יענש בחומרה וכן על מנת לעודד קורבנות של עבירות מין להתלונן במשטרה.

לטענתה, אין מקום להליך שיקומי שכן הנאשם ממשיך להכחיש את מעשיו על אף הכרעת הדין ועודנו עומד על כך כי מעשיו נועדו לצרכים רפואיים.

על כן, עתרה להשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל לתקופה ממושכת, מאסר על תנאי על כל עבירת מין, קנס ופיצוי למתלוננות.

לתימוכין בעמדתה הגישה אסופת פסיקה.

מאידך, טענה ב"כ הנאשם כי יש לאבחן את פסקי הדין שהגישה המאשימה מהמקרה כאן, כאשר פסקי הדין כללו אישומים בעבירות מין חמורות יותר מאלה שבענייננו.